שמאל ימין שמאל… קדימה צעד או ירוק עולה

לקראת האביב ולזכר ימי התום הירוקים

החודש לפני 7 שנים סיימתי שירות קבע ארוך …
לא ארוך כמו של הרמטכ"ל… אבל ארוך מספיק כדי שישפיע על הצבעים בחיי…

כשסיימתי את שירותי הצגתי את עצמי כגמלאית ומיד כולם מסביב התחילו לצחוק..
אז מה? יצאת לגמלאות? את בפנסיה? פרשת? או השתחררת?
ואני הרגשתי שכל התשובות נכונות
וגם אף תשובה לא אחת לא נכונה.

פרשתי? – לא ממש. כי לפרוש ממקום מסוים זה לצאת מהמחנה החוצה..
ואני? לגמרי נשארתי בתוך המחנה.
הרבה חברות וחברים משירותי הצבאי ממשיכים ללוות ולבלות איתי
פגישות ועדכונים עם פקודות ומפקדות וקולגות…שהפכו לחברותיי הטובות
ואפילו יש את זו שמקפידה להשאיר אותי בעניינים הארגוניים מבניים "צה"ל לאן"…

השתחררתי? – גם לא ממש.
להשתחרר זה להתיר את החבל לשחרר את הקשרים ,את הכבלים..
ואני? סיימתי שירות ארוך אבל השארתי בצבא שני קצינים בקבע.
שני בניי האהובים המשיכו לשרת אחריי (בצנחנים ובשריון)
ואני, המשכתי לגהץ מדים , לדבר בקיצורים, ועד היום מוודא לפני המילואים שהסרבל נקי והמדים
מוכנים.

והגמלאות? גם לא ממש..
כי גמלה, מה זה אומר? שעשיתי שנים רבות בארגון תרמתי את חלקי ועכשיו מה?
אשב בבית ואחכה שהחברה תגמול לי?

לפרוש מהצבא צעירים עם שניים שלושה תארים זה אתגר גדול,
אבל זו בעיקר הזדמנות ענקית.. להמשיך בעשייה ,בעבודה, בהתנדבות.
כל אחד ממפקדיי ופקודיי לימדו אותי משהו על עצמי לאורך השנים
גם אם בסטיילינג היו פחות נחרצים.

ולמרות שבשנת 2000 החלפנו צבע מדים… נשארנו תמיד ירוקים!
ואני ממשיכה ללבוש את הצבע הירוק הזה באהבה גדולה.
אז לחיי השנים המשמעותיות האלה,
ובאהבה לכל המשרתות בסדיר בקבע ובגמלאות
בחרתי לעשות הפקה בירוק!!!

באהבה,
ורד.


צילום: לימור גולדשטיין יערי
והחולצה ההורסת שלי : De' Rococo

כתוב/כתבי תגובה