אני אוהבת את ה-בוקר שלי מאוד!

אני אשה של בוקר. אני אוהבת את הבוקר.
את ההשכמה המוקדמת, את שעות השקט,
את הלבד לפני שכל רעשי הבית והחוץ
מתחילים להכניס אותי לאווירה של עשייה,
תזוזה, מרץ ולעתים סוג של לחץ.

פעם, בגיל שבו הילדים היו קטנים
ואני הייתי בעבודה תובענית
יש יאמרו קרייריסטית (לבשתי מדים הרבה שנים..)
הייתי יוצאת מהבית מוקדם.
היו שנים שיצאתי לפני הילדים
והיו שנים שהצלחתי לפזר אותם לבית הספר ולגנים.

בכל מקרה הבוקר שלי היה חשוב לי תמיד.
במשך שנים קמתי מוקדם, ממש מוקדם!
עשיתי הליכה והייתי חוזרת לשקט מוחלט.
הולכת על קצות האצבעות,
עושה קפה בשקט, פותחת את העיתון בשקט, (אז היה מנוי לא היה דיגיטלי)
ומנהלת את הבוקר בשקט
עד שהייתי מעירה ומכניסה את אהוביי למרחב שלי.

שנים של אמהות וקריירה חייבו אותי לתעדף,
והבוקר שלי תמיד היה בעדיפות.
אני זוכרת את עצמי מגיעה לעבודה(לבסיס..)בשמונה
אחרי שכבר צעדתי 6 ק"מ,התקלחתי ,התארגנתי,ארגנתי והספקתי
ותמיד הסברתי שהפעילות בבוקר שוות ערך בשבילי
לעוד שעתיים שינה.

חלפו להן השנים, פרשתי מעבודתי המאוד מסודרת,
והתחלתי פרק ב' ,קצת עצמאית, קצת שכירה, הרבה חופשיה
ועל הבוקר שלי אני לא מוותרת, הגם ששינה צורה.

והיום,  somewhere over the fifty, 
אני עדיין מאוד אוהבת את הבוקר שלי,
אבל הוא כל כך שונה.
השקט בכל פינה, סיבוב עם הקפה ביד בגינה,
גלישה בין אתרים שאני אוהבת –
התארגנות אטית ונעימה.

יש כל כך הרבה יופי וטוב בגיל הזה,
שאפשר להוריד הילוך,
לעשות מקלחת ארוכה
למרוח קרם גוף כל יום.
לעשות עיסוי פנים בדיוק לפי ההוראות שעל האריזה
להישאר עם המסיכה עוד דקה.
בקיצור – הנאה, הנאה, הנאה.

אז נכון שזו עסקת חבילה,
ו- somewhere over the fifty יש גם המון אתגר 
והזמן עובר מהר וזמן שעובר לא חוזר
אבל הכאן והעכשיו כל כך נוכח
ואני רוצה להזכיר כמה טוב הוא עושה למי ששכח.

אז איזה טיפוס את?
של בוקר או של ערב?
איך הבקרים שלך השתנו עם השנים?
אשמח שתכתבי לי.
באהבה,
ורד

8 מחשבות על “אני אוהבת את ה-בוקר שלי מאוד!”

  1. ורד אהובה, כיף לקרוא כל מילה.
    אני עדיין לא 50:) אבל מתקרבת…. ועדיין עובדת בלחץ.
    אני בדיוק הפוכה, אוהבת את השעות השקטות של הלילה, אוהבת למשוך עוד קצת את היום לשעות של בטלה. לזמן של לבד .
    נשיקות 😘

    • תודה אורית
      ואני זוכרת את הבקרים שלנו יחד,
      הייתי עוברת למשרד שלי ולפי הבוקר טוב ידעתי איך היה לך הבוקר.
      תמיד היית בעיני חרוצה ומספיקנית תקתקנית כזו!!!
      לחיי השלווה.

  2. כמוך כמוני. מתעוררת מוקדם (ביולוגית, אעפ״י שעדיין לא מעל 50), אוהבת את ההתעוררות האיטית, את הבחירה של השירים שאשמע במקלחת, הנעליים (כן, זה הסדר אצלי) ובעקבותיהן הבגדים, שאלבש בבוקר החדש.
    מתענגת על האור, הריח, השלווה.
    יוצאת אל רחוב סואן (תל אביבית אמיתית) ונהנית באותו הרגע ממש מההמולה, שמשמה את האנרגיה.
    והמפתיע, אוהבת גם את השעות הליליות עם סדרה טובה ותה קטן לסגור את היום שהיה.
    מברכת כל בוקר ומודה!

    • נטע אהובה תודה,
      מברכת כל בוקר , נכון לגמרי גם אני.
      היום למשל פתחתי את הבוקר מוקדם בים,
      אני המים והשמים וזה היה בדיוק הזמן להודות.
      וגם על החברות.

  3. פוסט מקסים ורד. תןדה שהכנסת אותנו לבוקר ולמרחב הפרטי והנעים שלך.

    • תודה לך איריס שקראת והגבת,
      השיתוף בדרך כלל מאפשר לנו לחשוב,לנסות,להכיר
      ובעיקר מקרב.
      ואני מאוד אוהבת ועוקבת מקרוב אחרי השיתופים שלך,
      יום מקסים

  4. הזמנים שלי,
    את נוגעת פה במשהו שנמצא אצלי בחקר קבוע. הניהול המעשי של יממה( קבועה באופן מלאכותי), עניין ההספקים, התשואות, התפוקות מול הזמן הטבעי הנכון( הפרי להבשיל, האשה ללדת, כדור הארץ להשלים הקפה). אילו יכולתי הייתי יושבת רגל על רגל מול האוקיאנוס בדממה מוחלטת ובצניעות מתבקשת וזמני היה כשל קונכיה או כרישה. את מתארת מחזור חיים של אשה בעשורים( ספירה דצימטרית) היא מולטיטסקינג – היא בכל- והיא מצוינת ומוערכת על שום היכולות הפנומנליות. ובעשורים האלה שנכנסנו אליהם לא מזמן היא מאטה קצב, נושמת עמוקות, רוצה לבדוק שוב, פוגשת את עצמה,מחבקת את עברה וחיה קרוב מאד לליבה. אני מאד מאד אוהבת את האשה הזאת האחרונה,למה?? כי ה" זמן" שפעם היה מהונדס לטובת עשרות פעולות חשובות הוא ממוסמס בידיי,לעשות בו כרצוני ולהתפנות לראות בעיניים זריחה של שמש והבשלה של תפוח,חזרה של גלים אל החוף,וגסיסה של פרפר. יש מקום וזמן רחב לאהוב, את עצמך שוב.
    ורד אהובה,לשאלתך על זמני בקר ולילה.אני אשה של בקר- מתעוררת ברגע על המקס' ובאנרגיה נהדרת חיה עד שבע בערב וכמו כל בעל חי זקוקה להרבה שעות שינה( מתוקות לא פחות).
    תודה על הבלוג מעורר .
    חיבוק מתגעגע
    ענת

    • ענתי יקרה,
      איך אני אוהבת לקרוא את התגובות שלך,
      הן תמיד עמוקות ומעוררות אותי לחשוב שוב על מה שכתבתי ומה שקראתי..
      ואנחנו אכן בתקופה של לחבק את עצמינו, לראות זריחות,חזרה של גלים אל החוף ולאהוב אותנו,
      ואני אוהבת אותך ממש.

כתוב/כתבי תגובה